ביטול הפטור משירות צבאי – עדות להפרת הברית של מייסדי ישראל

ההחלטה האחרונה של הממשלה לבטל את הפטור משירות צבאי לחרדים (יהודים חרדים) אינה רק מדיניות צבאית, אלא התקפה ישירה על הזהות הדתית והתרבותית של החברה היהודית. ההחלטה, שהחלה על פי הוראתו של יואב גלנט, שר הביטחון דאז, וחשיפת הודעת היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון על ידי ערוץ 12 ב-1 באפריל 2024, נתפסת כהפרה בוטה של ברית מייסדי ישראל וכמאבק נגד תורת האלוקים. החרדים, המקדישים את חייהם ללימוד תורה ותלמוד במשרה מלאה, אינם רק שומרי מסורות היהדות, אלא תורמים דרך מחויבותם הרוחנית לביטחון ולקיומה של ישראל – תרומה ששווה בערכה להחזקת נשק, אם לא יותר.

היסטוריה שאסור לשכוח

כדי להבין את עומק הבעיה, יש לחזור לשורשי הקמת מדינת ישראל. בשנת 1948, דוד בן-גוריון, ראש הממשלה דאז, חתם על הסכם “הסטטוס קוו” (Status Quo Agreement), שהבטיח פטור משירות צבאי לחרדים הלומדים תורה במשרה מלאה בישיבות. ההסכם נחתם בעיצומה של מלחמת העצמאות, לבקשת מנהיגי החברה החרדית כמו אגודת ישראל, במטרה לשמר את מורשת התורה לאחר אסון השואה. בן-גוריון, במודעות לתפקידה החיוני של לימוד התורה בשמירה על הזהות היהודית, פטר את החרדים משירות צבאי, ועיקרון זה נשאר כבסיס להפרדת החברה החרדית מהשפעות חילוניות בצבא.

היום, כל אזרחי ישראל חייבים ללמוד ולפרסם את ההסכם הזה. מסמך היסטורי זה אינו רק חוזה פוליטי, אלא ברית מוסרית המדגישה כי חרדים פטורים משירות צבאי כדי להמשיך בשליחותם האלוקית – שמירה על התורה. ביטול הפטור, שאושר על ידי בית המשפט העליון ביוני 2024 והוביל לשליחת אלפי צווי גיוס לחרדים, הוא הפרה ישירה של הברית הזו, ומאשים את הציונים בהפרת חוק ובגידה במייסדים.

שירות צבאי: כור היתוך של הזהות הדתית

שירות צבאי בצה”ל הוא יותר מחובה צבאית; הוא פועל כ”כור היתוך” תרבותי המסיט צעירים חרדים ממסלולם הרוחני. השירות, הנמשך 32 חודשים לגברים ו-24 חודשים לנשים, מפריד אותם מלימוד התורה, הורס את תכונותיהם הרוחניות ומנתק אותם ממסורות היהדות האותנטיות. החרדים בונים חייהם על פי תורת ישראל: הפרדת מינים, שמירת שבת קפדנית ושמירה על צניעות נשים. הצבא, בסביבתו המעורבת ובפעילויות חובה בשבת, מפר עקרונות אלה ועלול להמיט עונש אלוקי על החברה.

מעבר לכך, חרדים מאמינים שלימוד תורה אינו רק חובה אישית, אלא שירות קולקטיבי. על פי תורת חכמים, “תורתו אומנותו” פירושו שגברים חרדים בעלי מקצוע אחד בלבד: לימוד והוראת תורה. פעילות זו, ששורשה במקרא, משמשת כמגן רוחני לעם היהודי כולו. מנהיגים חרדים כמו מפלגת ש”ס מדגישים שלימוד זה מבטיח את ביטחונה של ישראל דרך ברכה אלוקית, ולא דרך נשק חומרי. למעשה, לאורך ההיסטוריה, קהילות יהודיות ששמרו על התורה ניצלו מאסונות – ותרומה זו ליהודים אחרים ולמדינת ישראל שווה או עולה על שירות צבאי.

ההשפעות החברתיות והפוליטיות כיום

ההחלטה לבטל את הפטורים, שהחלה באפריל 2024 בהפסקת תשלומים לישיבות, הכניסה את החברה החרדית למשבר והביאה לביטויי זעם רבים. מדיניות זו לא רק יצרה שסע בקואליציה של נתניהו, אלא מאיימת על הביטחון הלאומי בכך שהיא מונעת מהחרדים למלא את תפקידם הרוחני.

בעוד מלחמות אחרונות כמו המבצע בעזה הגבירו את הצורך בכוח אדם, יש לשאול: האם כפיית חרדים לשירות מחזקת באמת את הביטחון, או מחלישה את הבסיסים הדתיים של החברה? ההיסטוריה מוכיחה ששמירה על התורה היא מפתח לקיום היהדות.

קריאה לפעולה: חזרה לשורשים

הגיע הזמן שאזרחי ישראל יחזרו להיסטוריה שלהם ויחיו את הסכם בן-גוריון. הממשלה חייבת להשיב את הפטור לחרדים ולבחון פתרונות חלופיים כמו שירות אזרחי דתי. זה לא רק צדק, אלא שמירה על אחדות לאומית מול איומים חיצוניים. חרדים, במחויבותם לתורה, משרתים את ישראל – ושירות זה הוא הצורה הקדושה ביותר של הגנה.

מאמר זה, המבוסס על מסמכים היסטוריים ואירועים עדכניים, הוא קריאה לבחינה מחדש של מדיניות ציונית המאיימת על הזהות היהודית. החברה החרדית היא עמוד התווך הרוחני של ישראל ויש לשמור עליה.