‏נתניהו לממשל ביידן: "אסור לחזור להסכם הגרעין עם איראן"

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לפולה ודוד בן גוריון: "אסור לחזור להסכם הגרעין הקודם. צריך להתמיד במדיניות בלתי מתפשרת כדי להבטיח שאיראן לא תפתח נשק גרעיני. בזכות עמידתנו הנחרצת נגד ההתגרענות של איראן – ובזכות ההתנגדות שלנו להסכם הגרעין עם איראן – מדינות ערביות רבות שינו מן היסוד את גישתן לישראל."

דבריו המלאים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לפולה ודוד בן גוריון ז"ל, בשדה בוקר:

"באזכרה זו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, אני מבקש לדבר על שלושה מהנושאים המרכזיים שעמדו לנגד עיניו. נושאים רבים עמדו לנגד עיניו, אני מציין היום שלושה – הבריאות, הביטחון-והשלום והנגב.

ובכן, ראשית, הבריאות. האזכרה לדוד בן-גוריון נערכת השנה בימי הקורונה, אבל אתגרי הבריאות והרפואה בישראל לא החלו במגפה האחרונה. הם התקיימו במקביל לצמיחת היישוב הציוני בארץ, שנאבק בטיפוס, ממנו נפטר סבי ז"ל, הוא נאבק בקדחת ובמלריה. האתגרים הללו המשיכו ברצף אל עידן העצמאות, שבן-גוריון היה מאדריכליה הראשיים.

על כתפיו של בן-גוריון הוטלו משימות גדולות, ביניהן – התמודדות עם חולי ומגפה. מאות אלפי עולים באו ארצה בתחילת ימי המדינה, ממזרח וממערב. זאת הייתה, כפי שנאמר כאן, עלייה חשובה ומבורכת, שיותר מאשר הכפילה את אוכלוסיית ישראל בכמה שנים. עם זאת, שיעורי התחלואה בקרב העולים היו גבוהים. לאורך העשור הראשון של המדינה התנהל מאבק בלתי-פוסק למיגור הדיזינטריה, השחפת, הגזזת, הגרענת. חייבים להודות שהצעדים למניעת מחלות אלו, וגם אחרות, השאירו לא מעט צלקות נפשיות בקרב העולים. הייתה גם מגפת הפוליו – שיתוק הילדים – הייתה נפוצה אז, והיא עוררה בהלה בציבור. אני זוכר ילד בכיתה שלי בבית ספר היסודי שסבל משיתוק ילדים. הוא היה מגיע לבית-הספר בכיסא גלגלים. אנו, חבריו הילדים, דאבנו את כאבו. באותם הימים, ממש כמו היום, הממשלה עסקה בשאלות של היגיינה, בידוד, הטלת הגבלות. והיו כאן דילמות קורעות-לב: המנכ"לים של משרד הבריאות, ובהם ד"ר יוסף מאיר וד"ר חיים שיבא, הציגו לבן-גוריון חדשות לבקרים, דיווחים על חולים במחלות מידבקות, שחלקם זקוקים לאשפוז ממושך. צריך לקרוא ולראות את זה, זה פשוט מדהים. השאלה הייתה, האם יש למנוע את הגעתם לכאן של עולים חולים, כדי שלא יהיו נטל על מערך הקליטה, או שאולי בכל זאת להעלות אותם לארץ. לפעמים משפחות שלמות נמנעו מלעלות, כיוון שלא רצו להשאיר מאחור בני משפחה מסורבי עלייה. אפשר להבין מדוע זה היה נחוץ אז, אבל היום אני שמח לומר לכם שקבענו כלל – לא עוצרים עלייה בקורונה. כמובן שעושים גם בדיקות, אבל כל עולה שרוצה בכך יכול לעלות ארצה.

היה עוד נושא שהעסיק מאוד את מקבלי ההחלטות ואת הקהילה הרפואית: החיסונים. כשיונה סאלק, הרופא היהודי-אמריקני, פיתח את החיסון הראשון נגד נגיף הפוליו, ההתרגשות בעולם וגם בישראל הייתה אדירה. אני זוכר זאת כילד, אני בטוח שאדוני הנשיא גם אתה זוכר את הרגע המופלא הזה. בן-גוריון פגש את סאלק בירושלים, ב-1959. הוא נתן לו אות הוקרה, וכינה אותו – 'אחד מגדולי מושיעי האנושות'. הגדרה מדויקת לחלוטין.

החיסונים נגד הקורונה, שאנו דואגים להביא היום בכמויות עצומות – מיליוני חיסונים – צפויים להשיג אותה מטרה: להושיע את מדינתנו מן המגפה העולמית. הכלל שקבעתי הוא שנביא כמה שיותר חיסונים, מכמה שיותר מקורות, לכמה שיותר אזרחים וכמה שיותר מהר. כל מי שיחפוץ בכך – יחוסן. אנו מרבים בחיסונים כי ראשית, ייתכן שנידרש לחסן את האוכלוסייה פעם נוספת תוך זמן קצר. שנית, איננו יודעים אם לא יהיה כשל בחיסון זה או אחר. ושלישית, מחיר האופציה לרכישת החיסונים הוא יחסית זניח – לכלכלת ישראל שהיא חזקה מאוד. מסיבות אלו ואחרות עדיפה היערכות-יתר – על היערכות-חסר. ובכן, מצב הבריאות העסיק את בן-גוריון בראשית ימיה של המדינה, והוא מעסיק אותנו גם היום.

אבל בצד כל זאת כמובן בן-גוריון עסק בביטחון ובשלום. בראש ובראשונה בביטחון, ובביסוס קיומנו במרחב עוין – זוהי חובת היסוד של כל ראש ממשלה בישראל. מאחורי שולחן העבודה של בן-גוריון, הייתה תלויה מפה ענקית של המזרח התיכון. מדינות-ערב היו צבועות בצבע אחד, ומדינת ישראל הקטנה בצבע אחר. כתם זעיר, ירקרק. מספרים שבן-גוריון היה ניגש לעתים קרובות אל המפה ומסתכל בה. פעם ביקר אותו אורח מארה"ב, ואמר לו 'הוצא את המפה הזאת. זה מבהיל.' ובן-גוריון השיב לו: 'נכון, לפעמים אני לא ישן בלילה בגלל המפה הזאת, ואני שואל את עצמי איך נוכל להתקיים באזורנו מול כוחות עוינים, מול מדינות ערביות שלצערנו הן אויבות לנו'.

אבל בן-גוריון לא נבהל, גם אנחנו לא נבהלים. גם בלשכתי תלויה מפה כזאת. היא משתרעת מרחב אסיה עד מערב אפריקה. גם אני מסתכל במפה יום-יום. אני רואה היכן מתרכזים האיומים, אבל אני רואה היכן מתרכזות ההזדמנויות.

כנגד האיומים אנו פועלים בנחישות ובתקיפות. אותה מדיניות שבן-גוריון קבע מיומה הראשון של המדינה ועוד לפניה – מי שמנסה לסכן אותנו, מי שמאיים להשמיד אותנו, או מי שתוקף אותנו בכל צורה שהיא, כפי שהיה אתמול מרצועת עזה – נתקל בתגובה נחרצת. המדיניות שלנו עקבית: לא נאפשר לאיראן להתבסס צבאית בסוריה, לא נאפשר לגרורותיה לפעול נגדנו משטחי סוריה, לבנון, או כל מקום אחר, ולא נאפשר לאיראן להחזיק נשק גרעיני. אסור לחזור להסכם הגרעין הקודם. צריך להתמיד במדיניות בלתי מתפשרת, כדי להבטיח שאיראן לא תפתח נשק גרעיני, ושהיא תחדל מהתנהגותה התוקפנית, כולל תמיכתה בטרור.

באשר להזדמנויות – שבן גוריון כל הזמן חיפש אותם, לא רק במרחב הקרוב, מעבר למרחב הקרוב – ראו את השינוי העצום שאנו מחוללים במרחב סביבנו. בזכות טיפוח שיטתי של עוצמתנו הצבאית והמודיעינית, ושל עוצמתנו הכלכלית והטכנולוגית – ומעל לכל, בזכות עמידתנו הנחרצת נגד ההתגרענות של איראן – ובזכות ההתנגדות שלנו להסכם הגרעין עם איראן. מדינות ערביות רבות שינו מן היסוד את גישתן לישראל.

בימיו של בן-גוריון לא בשלו התנאים להסכמי שלום בין ישראל והעולם הערבי. אזכיר שניים מן התנאים הללו שהוא מנה בהקשר זה, יצחק נבון מתאר את זה בפירוט. התנאי הראשון – שכנותינו חייבות להיות חדורות הכרה, כי אין בידן האפשרות להשמיד את ישראל. והתנאי השני – צריך לחול שינוי רדיקלי באופי המשטרים בעולם הערבי, או שיקומו מנהיגים ערבים שהדאגה לצורכי עמם האמיתיים קודמת אצלם לכל מעשה-ראווה צבאי.

ובכן היום, שני התנאים הללו שהציב בן-גוריון מתקיימים. בד בבד עם ההכרה המתחזקת בעולם הערבי כשישראל נטועה לתמיד במולדתה – קמים מנהיגים ערבים נועזים ופורצי-דרך, שמבינים את יתרונות השלום. בהמשך להסכמי השלום עם מצרים וירדן, לאחרונה, תוך שישה שבועות, הבאנו שלושה הסכמי שלום ונורמליזציה חדשים: עם איחוד האמירויות, עם בחריין, ועם סודן. אם נמשיך בדרך זו של חיזוק עוצמתה של ישראל, וחיזוק הקשר עם המחנה הערבי המתון ששואף ליציבות וקידמה – נראה עוד מדינות שמרחיבות את מעגל השלום.

מכובדיי, כאן, בשדה בוקר, כולנו תמיד זוכרים את הנושא השלישי שבער בבן-גוריון: חזון פיתוח הנגב. בן-גוריון ינק השראה ממעשי אבותינו בתנ"ך שנאחזו בנגב, ואף הוא היכה שורש במדבר הצחיח. בעשור האחרון אנחנו מממשים את התקוות להפרחת הנגב בצורה חסרת-תקדים – גם בתקופת הקורונה. אבל אנחנו עושים זאת בדרך חדשה, שונה מבעבר – אנו משלבים השקעה ממשלתית מסיבית בתשתיות לאומיות לצד טיפוח שיטתי של יזמות השוק הפרטי. השניים שלובים זה בזה.

הגדר שהקמנו נגד המסתננים בגבול מצרים מספקת מעטפת של ביטחון ליישובי הדרום, שרבים מהם רושמים צמיחה דמוגרפית שלא הייתה כמוה. בבאר שבע, מטרופולין הנגב, התחלנו בהליכי הקמה של בית-חולים חדש. הוא ישרת את תושבי הנגב, ויתרום למערכת הבריאות כולה. אנחנו ממשיכים להוריד את צה"ל דרומה. עיר הבה"דים כבר מזמן בנויה לתלפיות. קריית התקשוב הסמוכה לאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע הולכת ונבנית. השלב הבא הוא הקמת קריית המודיעין החדשה, כאן בנגב, והתהליך הזה כבר יצא לדרך. הוא ילווה בהקמת תשתיות תחבורה מתאימות, ויביא שגשוג כלכלי ליישובים מסביב – עם הרבה מאוד חברות, חברות פרטיות, שנערכות לממש את הפוטנציאל הכלכלי שאנו מייצרים.

לפני שבועיים החלטנו בממשלה להקים יישוב חדש בעוטף עזה. זה יקרה במועצת שדות נגב, לראשונה מזה שנים. זה פשוט דבר גדול שכולנו צריכים להיות גאים בו ברוח של בן-גוריון – לטובת הנגב ומדינת ישראל. ואיננו מרפים, היום בישיבת הממשלה החלטנו על חבילת סיוע נוספת ליישובי העוטף בסך מיליארד ש"ח. ואגב, יישובים הללו בעוטף עזה צמחו מאז "צוק איתן" בעשרות אחוזים, והביקוש היום ממשיך להרקיע שחקים. אנו דואגים גם לאילת, שהיא יקרה ללבי. בשבוע שעבר אישרנו את פתיחת אילת וים המלח כ'איי תיירות ירוקים'. ואנחנו נזניק מחדש את תעשיית המלונאות והתיירות בחלק הדרומי של מדינת ישראל. ויחד עם הצימרים, ברחבי הארץ, זהו צעד מדוד אבל חשוב לאושש את ענף התיירות בכלל. אני בטוח אדוני הנשיא שאנחנו יוצאים מזה, רואים כבר את הסוף.

אני רוצה להגיד לך, יריב, משהו שהוא אולי איננו מובן מאליו בתפיסה החזונית שדיבר עליה נשיא המדינה – מדינת ישראל היא מדינה קטנה והיא צפופה מאוד בחלקה הצפוני. אבל 65% משטחנו זה המרחבים הללו שאנחנו רואים כאן מסביבנו, והם עדיין ריקים למדי. אבל המדינה גדלה, ויחד עם הטכנולוגיה, לא רק הטיפול במדבור, ולא רק מיזוג אוויר. עם טכנולוגיות שונות, היום החיים במדבר הם חיים נפלאים.

אנחנו רואים את זה במקומות אחרים בעולם. אנחנו רואים את זה בלאס וגאס, ורואים את זה בפיניקס, ורואים את זה במקומות אחרים. ולכן, בהרבה מובנים מה שקבע בן-גוריון שעתיד מדינת ישראל יהיה בנגב – הוא צודק. ואנחנו הופכים את הנגב למרכז, ואתם תראו שהמרחבים האלה יתמלאו בהדרגה. אני מקווה שישאירו מרחבים פתוחים עדיין, ביופיים, במרווח שהם נותנים לחיים האנושיים, אבל אין ספק שיש לנו עתיד גדול, ועתיד גדול בנגב.

בן-גוריון תמיד הכיר בכוחות שגנוזים בעמנו ובמדינתנו. הקמנו מדינה דמוקרטית, חופשית ותוססת. היא מתנהלת על פי הכרעת העם. יש בישראל שלוש רשויות איתנות, ובמשטר דמוקרטי הן מאזנות זו את זו. ויש בישראל חופש ביטוי, אבל גם לביטוי החופשי צריך שיהיו גבולות מוסכמים. יש לו סייגים ברורים, ואחד מהם צריך להיות מובן מאליו – לא פוגעים בתחושת האובדן של משפחות שכולות, לא מימין ולא משמאל, לא משום מקום.

השיח הציבורי יכול וכנראה צריך להיות נוקב, אבל הוא חייב לכבד סייגים כאלה.

בעקבות בן-גוריון, נמשיך לבסס את עוצמתה של ישראל בכל התחומים – בביטחון ובשלום, בכלכלה, בהתיישבות, בנגב, בבריאות בתחומים רבים אחרים. ברוח הימים הללו ניתן לומר: מחוסן – ועד חיסונים. יהי זכרם של דוד בן-גוריון, ושל רעייתו פולה, ברוך לעד".

אין תגובות

תגובות לכתבה:

כתיבת תגובה: