הבחירות לכנסת ה-23 מסמנות שבר עמוק במערכת הפוליטית הישראלית. לראשונה אי פעם, ובאופן חריג גם ביחס לדמוקרטיות אחרות בעולם, יערכו בישראל שלוש בחירות בתוך פחות משנה.
הסיבה לתופעה חריגה זו נעוצה בכך ששתי הכנסות הקודמות (ה-21 נבחרה באפריל 2019 וה-22 נבחרה בספטמבר 2019) לא הצליחו לכונן ממשלה.
שתי הבחירות נערכו בצילן של פרשיות השחיתות בהן נחשד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
התוצאות של בחירות ספטמבר הציבו גם הפעם את אביגדור ליברמן כלשון מאזניים. הליכוד, יחד עם בנות בריתו (ש"ס, ימינה ויהדות התורה) קיבלו ביחד 55 מנדטים. כחול לבן, ביחד עם שלוש רשימות השמאל (עבודה-גשר, המחנה הדמוקרטי והרשימה המשותפת) קיבלו 57 מנדטים. ישראל ביתנו חצצה בין שני ה"גושים" עם 8 מנדטים.
כמו לאחר בחירות הקודמות גם הפעם כשלו הניסיונות להקמת ממשלה. התהליך התרחש במקביל להתקדמות המשפטית בפרשיות נתניהו: זמן קצר לאחר הבחירות התקיים השימוע, וב-21 בנובמבר הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתבי אישום נגד נתניהו בסעיפים של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
לאחר שגם נתניהו וגם בני גנץ כשלו להרכיב ממשלה לראשונה אי פעם הגיע התהליך ל"שלב" השלישי שלו – 21 ימים שבמהלכם רשאים 61 ח"כים להגיש לנשיא חתימות תמיכה במועמד שירכיב ממשלה, ואם לא – הכנסת מתפזרת אוטומטית ובחירות מוקדמות מוכרזות בתוך כ-3 חודשים. ב-11 בדצמבר 2019 תמו 21 הימים והכנסת פוזרה.
על-מנת לקצר במעט את מערכת הבחירות, הצביעה הכנסת ברוב גדול על קיום הבחירות ביום שני ה-2 במרץ 2020. במערך הרשימות העיקריות לא חלו שינויים רבים ביחס לבחירות הקודמות. השינוי המהותי היחיד היה ההחלטה של העבודה-גשר ושל מרצ לרוץ במסגרת משותפת שזכתה לכינוי העבודה-גשר-מרצ.