ערב תשעה באב, שמונה עשרה שנה לאותו יום שייזכר לדיראון עולם – היום בו גירשה ממשלת ישראל בראשות אריק שרון כעשרת אלפים יהודים מבתיהם.
קרוב לעשריים שנה חלפו, אך כמו האבל על חורבן בתי המקדש שלא נשכחו, כך גם הגירוש מגוש קטיף – לא נשכח, לא שכחנו את חבל הארץ הפורחת ממנה גירשו אותנו, לא שכחנו את הבית שלנו בגוש, את אלה שקיפחו את חייהם על מנת שנוכל להמשיך להתגורר שם, את בתי המדרש בהם למדנו והתפללנו ואת המדשאות היפות בהן היינו נחים ומטיילים.
שמונה עשרה שנה שבהם אנחנו מתיישבים בכל שנה מחדש בליל תשעה באב ואל הכאב העצום על חורבן בתי המקדש מצטרף גם הכאב על החורבן של הדור שלנו, הכאב על הגירוש מגוש קטיף, אך למרות הכאב והעצב הגדול שאנחנו חשים ביום הזה, "רוח הגוש" נשארה איתנה!
הקמנו מאז יישובים רבים בארץ הקודש ואנחנו ממשיכים להתחייב (והשנה ראינו את תחילת התחייבות עם תיקון חוק התנתקות וחזרה לצפון השומרון), בעז"ה בקרוב מאוד נשוב לשם! נשוב וניגאל את הגוש שלנו, ונפריח את השממה! וכמו שנשוב לגוש קטיף כך נזכה גם לביאת משיח צדקנו ולבניית בית המקדש השלישי בקרוב בימינו, אמן!