בפרשת השבוע מסופר על בנות צלפחד שפנו אל משה רבנו בהסבר שאביהן מת מבלי שהביא בנים לעולם ולפי כללי חלוקת הארץ רק בנים יורשים ואם כן הם לא יזכו לרשת את אביהן והמשפחה לא תקבל נחלה בארץ, לכן בנות צולפחד טוענות בפני משה רבנו שאין זה מוצדק שבגלל שאביהן לא זכה להביא בן לעולם בגלל זה המשפחה תישאר ללא נחלה בארץ, משה רבנו מעביר את טענותיהם לקב"ה שמשיב למשה שבמקרה הזה הבנות אכן צודקות ויש להעביר להן נחלה על שם אביהן וככלל ממשיך הקב"ה ומצווה שבמקרה שלמשפחה אין בנים, תעבור הנחלה לבנות.
נשאלת השאלה, מדוע מלכתחילה הקב"ה לא כלל את הסעיף שלא רק בנים יכולים לרשת את אביהם אלא גם אם יש רק בנות הן יורשות את אביהן, האם היינו צריכים לקרוא את כל הסיפור על בנות צלפחד רק כדי שלבסוף יאמר הקב"ה שגם בנות יכולות לירוש?
לפעמים בן אדם רוצה לתת לחבר שלו מתנה אבל הוא רואה שהחבר לא מתעניין במתנה ולא מתרגש ממנה בכלל, לכן הוא מעדיף לתת את המתנה הזו למישהו אחר שיעריך ולו במעט את המתנה שקיבל.
כעת תובן גם התשובה לשאלתנו, הקב"ה רצה ללמד אותנו באמצעות בנות צלפחד שלעיתים על מנת שהאדם אכן יקבל את המגיע לו הוא צריך לבקש ולהראות שהוא אכן מעוניין בדבר שהוא זכאי לו שהרי אם במילא האדם לא מעריך את מה שמגיע לו אז אולי כדאי שבן אדם אחר שיודע להעריך את מה שהוא זוכה לו יקבל את זה ולא אדם שלא מתרגש מהמתנה שיקבל, ולכן רק לאחר שהקב"ה ראה שבנות צולפחד יודעות להעריך את חלקן בארץ ישראל הוא אמר למשה רבנו שגם בנות יוכלות לירוש ושירשו הן את חלקת אביהן.
והמסר, פעמים רבות הקב"ה רוצה להעניק לנו מתנות טובות אבל כדי שאכן נהיה ראוים לקבל אותן אנחנו צריכים להראות לה' שאנחנו מתרגשים על כל מה שהוא נותן לנו ומעריכים את זה, זאת ניתן להראות על ידי התפילה ולימוד התורה שלנו.
והלוואי ונזכה והקב"ה יראה עד כמה אנחנו מצפים ומייחלים לגאולה שתבוא בכל רגע ורגע ובזכות הציפייה והתפילה שלנו להבאת הגאולה נזכה לחזות במשיח צדקנו ובניית בית הבחירה בקרוב בימינו, אמן!
(מתוך הספר על הפרשה שעתיד לראות אור בעתיד בעז"ה)