בפרשת השבוע מסופר על בלק מלך מואב שמבין שהוא הבא בתור שעם ישראל יעבור בדרכו אל הארץ המובטחת, על מנת למנוע מצב שבו עם ישראל יעבור בתוך ארצו הוא שולח את המכשף בלעם כדי שיקלל את עם ישראל, יראה את המעשים הלא טובים שלהם בעיני ה' ובכך יביא למצב שהקב"ה יכעס עליהם ואז במצב כזו מואב יגברו על עם ישראל, אך הקב"ה עשה נס ובמקום קללות יצאו לבלעם ברכות על עם ישראל.
נשאלת השאלה, למה הקב"ה נתן לבלעם בכלל להתקרב למחנה ישראל ולהיות בעמדה שכלפי העין הגשמית הוא יכול לקלל את ישראל, הרי הקב"ה יכול למנוע מלכתחילה מבלעם להגיע למצב כזה שבו הוא עומד מול מחנה ישראל וניגש לקלל את עם ישראל?
התשובה היא, הקב"ה רצה ללמד את עם ישראל רגע לפני שהם נכנסים אל הארץ הקדושה שיכול להיות מצבים שבהם הם ירגישו שהרוע מתחיל לשלוט ולהתגבר עליהם אך זה דבר שיכול להיות רק רגעי וכלפי חוץ בלבד כי האמת היא שהקב"ה נמצא ושומר עלינו מכל המזיקים והאויבים שלנו והוא לא יתן שכוחות הרשע יפגעו בנו כי לא לשם כך הוא נתן לנו את התורה והמצוות ועבר איתנו דרך כה ארוכה כדי שכל זה יסתיים בקללה אחת של מכשף רע שתפיל את עם ישראל חלילה ותימנע את כניסתו לארץ לאחר ארבעיים שנה במדבר ולשם כך רצה הקב"ה להוביל את בלעם עד למצב שהוא ניצב כבר למול המחנה אך אז במקום קללות יוצאות לו ברכות כדי להבהיר לעם שלא משנה עד כמה הרשע קרוב לגבור עליהם בסופו של דבר הוא ישמור על ישראל ויאיר להם את הדרך.
והמסר לחיי היום – יום שלנו הוא שבל נתפלא מכל החושך שנראה כמתגבר על האור, כי הנה בוודאי שכל האלפיים שנות גלות והצרות שעברנו ועודנו עוברים רחמנא ליצלן אינם אלא כדי שבסוף הדרך ניהיה מוכנים לגאולה השלמה בקרוב בימינו, אמן.
(מתוך הספר על הפרשה שעתיד לראות אור בעתיד בעז"ה)