שקר המחאות נחשף | אביעד ויסולי

התקשורת דיווחה על 50,000 אלף מפגינים בחיפה – בשטח היו פחות מ- 5,000.

במוצ"ש 11.3.23 דיווחה התקשורת בכותרות ענק על "מספר שיא של 50,000 מפגינים בחיפה" במרכז חורב (ישראל היום , וואלה) ב-ווינט דיווחו על 25,000 מפגינים. גרתי באזור הזה יותר מ – 50 שנה, הפגנתי במרכז חורב מאות פעמים, ואני מכיר אותו ככף ידי. הלכתי לבדוק מה אמיתות הדיווח.

המארגנים פרסמו תצלום אויר. על פי התצ"א המפגינים כיסו בערך 5 דונם, שלכל היותר נכנסים בו 10,000 איש אם הם עומדים צפופים ודבוקים זה לזה (2 אנשים למ"ר).

נסעתי בשד' חורב, שהוא הציר הראשי המוביל למרכז חורב. לפי חשבון פשוט שעשיתי, על כל 1000 מפגינים שהגיעו במכוניות להפגנה, לפי 2 נוסעים בממוצע לרכב, 500 מכוניות של מפגינים אמורות לחנות לאורך הרחוב. לפי אורך חניה של 5 מ' לפחות לרכב, המכוניות צריכות לעמוד לאורך 2,500 מ' או 1,250 מ' בחניה רצפוה בשני צידי הרחוב על המדרכות, בתנאי שאין אף מכונית חונה אחרת של דיירי הרחוב. באזור הזה, בערב רגיל, בקושי ניתן למצוא שם חניה חוקית. המכוניות חונות שם תמיד בצפיפות רבה.

כ – 750 מ' מאזור ההפגנה (בית בירם) התחלתי לראות מכוניות בודדות של מפגינים על המדרכה. 500 מ' לפני ההפגנה מצאתי חניה חוקית(!). מיהרתי לחנות. יצאתי פרייר. הלכתי ברגל עד למקום ההפגנה. לכל אורך הדרך היו חניות פנויות. אפילו 20 מ' ממקום ההפגנה עדיין היו חניות פנויות. לא ראיתי ולו אוטובוס אחד שהביא מפגינים. לא היתה כלל תחבורה ציבורית (בדרך כלל יש במוצ"ש תחבורה ציבורית במקום אחת ל – 30 דקות). להערכתי לא היו שם יותר מ – 50 מכוניות של מפגינים.

הגעתי לצומת חורב בערך ב – 20:30. ח"כ (כנראה רון כץ מיש עתיד) נשא נאום חוצב להבות. מהמקום שבו חסמו הניידות את התנועה (צומת פרויד/חורב) ועד המקום שבו עמדו מפגינים היו בערך 30 מ' ריקים לחלוטין. התחלתי ללכת בין המפגינים ולצלם. המפגינים עמדו ממש בדלילות. בממוצע היה רווח של מטר בין מפגין למפגין, ולעיתים המרחק היה כ 2 – 3מ' בין המפגינים. עברתי בקלות רבה ובהליכה מהירה את ההפגנה מכל צדדיה.

חציתי בקלילות בין המפגינים. ניגשתי ללא בעיה עד לבמת הנואמים, ועמדתי כ – 5 מ' מהנואם. גם ליד הבמה היו "איים" רבים ללא מפגינים כלל. ראיתי 2 דוכנים לחלוקת סטיקרים, דגלים ומכירת טי-שרטים עם סיסמאות ההפגנה עם כמה עשרות חולצות בכל אחד.

המפגינים עמדו בצפיפות של פחות ממפגין למטר מרובע. אגב, השימוש בדגלים תומך במסקנה הזו, מפני שלא ניתן להניף דגלים בצפיפות יותר גבוהה כי הדגלים יפגעו במפגינים הסמוכים.

ראיתי בדרך, בשולי ההפגנה, קצין משטרה מקומי בדרגה בכירה. הוא אישר לי שיש בערך כ – 4,000 מפגינים במקום.

כשעזבתי סיים הנואם את נאומו. הדוברת אחריו צרחה שיש 40,000 מפגינים. פי 10 מהמספר האמיתי.

בשעה 21:30 הרחוב נפתח לתנועה ולא נשארו במקום אלא קומץ מפגינים.

תמונות וסרטון של "המסע שלי" בקרב המפגינים בחיפה, צילום: אביעד ויסולי.

לסיכום: מספר המפגינים האמיתי בחיפה היה פחות מ – 5,000 מפגינים, לכל היותר. זאת לעומת דיווחי הכזב בערוצי התקשורת על "50,000 מפגינים בחיפה". המפגינים, רובם "בנות גיל הזהב" הגרות באזור מרכז חורב, יורדים מבתיהם לעשות קצת ספורט במוצ"ש ובכך "להפגין" ולחזור אחרי כשעה. המפגינים מקבלים דגלי ישראל במתנה. כמעט כולם "מקושטים" בסטיקרים. חולצות טי-שירט נמכרות במחיר סמלי.

מסקנה: צריך להקטין ב 80% – 90% את מספרי המפגינים המדווחים, כדי להגיע למספר האמיתי. אין שום הצדקה לסגירת צמתים מרכזיים עבור מספר מפגינים כזה.