נשיא המדינה בנאום של לשכת עורכי הדין: ״גל הרציחות בחברה הערבית – טרור אזרחי לכל דבר״

נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח היום, (חמישי) כ"ה באלול, 2 בספטמבר, את וועידת המשפט העשירית של לשכת עורכי הדין בישראל.

הועידה עומדת בנושא ממלכתיות, סולידריות וסביבה והתקיימה בהשתתפות נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, רב ניצב מפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים גדעון סער, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט ניל הנדל, היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, ראש לשכת עורכי הדין עו"ד אבי חימי, נשיאת ועידת המשפט ויו"ר מחוז חיפה עו"ד תמי אולמן, נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, שופטים בדימוס וחברי כנסת.

דברי הנשיא: "אמנם הוזמנתי לכאן כנשיא מדינת ישראל, אבל אני כמובן לא שוכח שאני גם חבר לשכת עורכי הדין מזה כשלושים וחמש שנה ואני ששמח בכל פעם מחדש בכנסים של לשכת עורכי הדין. אני מבקש להודות לך חברי עורך הדין אבי חימי על הנהגת הלשכה וקידומה המקצועי. ומאחל לכולם שנת משפט מוצלחת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, כאן בחיק משפחת המשפט הישראלית, ולברך פעם נוספת אותך כבוד השופט ניל הנדל על המינוי למשנה לנשיאת בית המשפט העליון. אני סמוך ובטוח כפי שאמרתי לך בבית הנשיא שתבונתך, רגישותך, כישוריך ועומק תפיסתך החדה ימשיכו להשיא כבוד וערך לתפקיד החשוב אותו אתה ממלא.

מכובדיי, ליבה הפועם של מערכת המשפט הישראלית הוא ליבה הפועם של המדינה כולה, לא תיתכן מדינה ללא משפט; בדיוק כפי שלא תיתכן מדינה בלי חבל ארץ ושפה, בלי פרלמנט, בלי רשות מבצעת. שלטון החוק הוא מהיסודות המארגנים החשובים ביותר של מדינת ישראל, וכולנו, העם בישראל כולו מתפללים כל יום בשלומה של מלכות, של הרשות השופטת ויתר רשויות השלטון, שאלמלא הן, איש את אחיו חיים בלעו. אין זה אומר שחובה על כולם להסכים עם כל החלטות ופעולות של מערכת המשפט. כמו כל מערכת ציבורית. ועדיין – מחלוקות יש לנהל בשום שכל, ברגישות, בהבנה. ובעיקר עלינו להיזהר כל העת שלא לשפוך את התינוק עם המים.

בית המשפט הוא ביתנו שלנו, והאבנים שנזרקות לעברו פוגעות בכולנו. מערכת המשפט שלנו איננה רק עוגן שלטוני נחוץ, היא הפכה להרבה מעבר לכך. בשנים האחרונות, וכמו שראינו גם בשבועות האחרונים, כשאיומים בחרמות על אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל ורשויותיה נשמעים חדשות לבקרים, מערכת המשפט שלנו, ובמיוחד בית המשפט העליון שלנו, הפכו להיות שכבת מגן חיונית. עלינו לזכור תמיד, למערכת המשפט שלנו, ובראשה לבית המשפט העליון וליועץ המשפטי לממשלה, שם יוצא דופן במשפחת העמים. זהו נכס שלא יסולא בפז לביטחון ישראל ושמה הטוב. האמון של הקהילה הבינלאומית, בדגש על ידידותיה של ישראל, בחוסנה, בעצמאותה, ביציבותה וביושרתה של מערכת המשפט הישראלית, מעניקים למדינתנו רוח גבית וקריטית לביצוע פעולות המגנות על בטחונה ובטחון אזרחיה. מעבר לכך כמובן יש לומר, חיזוקה של מערכת המשפט, הוא אינטרס עליון שלנו כחברה וכמדינה. גם במובנים של תקציבים ותקנים – מאות תקנים, כפי שמראה דו"ח עומס העבודה השיפוטית שפירסמה הנהלת בתי המשפט לפני כחודש, שחשוב שהתווספו ולהציל אותה ואותנו מאסון של קריסה תפקודית.

נכבדיי, נכבדותיי, אמון הציבור במערכת המשפט הוא עדיין גבוה מאוד, אבל ישנה מגמה מדאיגה שחשוב לבלום. יתכן שניתן לתלות זאת בהתקפות משולחות רסן החוזרות ונשנות מטעם גורמים כאלה ואחרים כנגד בתי המשפט; אבל כדאי וראוי גם להסתכל גם פנימה. דווקא בשל כך אני שמח לראות את הפתיחות לדו שיח ואת הקשב הרב אותו מעניקה מערכת המשפט לציבור הישראלי על כל גווניו, מן הראוי שהיא תזכה לקשב שכזה מצד מבקריה.

השנים האחרונות, שנים של קיטוב הולך וגובר בחברה הישראלית, של חוסר אמון בין הרשויות השונות של השלטון, הבהירו לכולנו שהתנהגות שקולה, מכילה, ועניינית, היא המוצא היחיד, היא זו שעל בסיסה נוכל לתפקד כמדינה. לפני כחודשיים, בנאום ההשבעה שלי כנשיא המדינה, דיברתי בין היתר על הצורך שלנו להקשיב לכאבו של האחר ולכאבו, ואני מאמין שהדברים נכונים בכל המערכות גם ברמה המוסדית והבין-רשותית, אם אפשר לכנות זאת כך. גם רשויות השלטון בישראל – המחוקקת, המבצעת והשופטת, צריכות להיות קשובות זו לכאבה של זו, זו למצוקותיה של זו, זו לאתגריה של זו.

האמינו לי, הרי בקריירה שלי עברתי בכל אחת משלושת הרשויות, ואני מכיר אותן לפני ולפנים. לא רק שניתן לנהל את המחלוקות האלה, אפשר אפילו לצמוח מהן כאומה וכחברה. לא תמיד צריך להיבהל, לא תמיד צריך להתגונן. הניסיון מראה כי מוטב לנו לדבר, ואפילו להתווכח אבל בצורה מכבדת, מעמיקה, פתוחה.

הנשיא התייחס בנאומו למקרי האלימות המרובים ברחבי המדינה:

מכובדיי, כאן באולם זה ובנוכחות קהל זה אני מבקש להתייחס לנושא מרכזי בחיינו. אני עוקב בתדהמה מזה תקופה ארוכה, בוודאי בשבועות ובימים האחרונים, בחרדה, בחלחלה, אחרי גל הרציחות המזוויע שפוקד את מדינתנו בכלל ואת החברה הערבית בפרט. בכל בוקר, בכל ערב, בכל מהדורת חדשות, אני שומע על עוד הרוג ועוד הרוגה, בגילאים שונים, ממקומות שונים. והמספרים מראים על למעלה מ-100 נרצחות ונרצחים מראש השנה שעברה. יתומות ויתומים, אלמנות ואלמנים. עולמות שלמים נחרבים. אזרחים חפים מפשע, תמימים, אזרחים שלנו, של מדינתנו. ואני, מסרב להבין, מתקשה לעכל, ושואל אתכם – יכול להיות שהתרגלנו? שזו השגרה שלנו? האם ליבנו גס ברציחות, בחיסולים, בקטל, באובדן החיים? הרי הסיפור הוא לא במספרים, הוא באנשים, בנשים. בבני אדם, כמונו כאן באולם!

ממוחמד בן ה-15 שנהרג בפיצריה, לסוהא – אם לשלושה – שנרצחה במכון היופי בו עבדה, לסאהר שעל פועלו החשוב למען החברה הישראלית שמעתי כל כך הרבה מחברי הקרוב שר המשפטים, לסעיד שנהרג בדרך לחנות הממתקים, לסאיב שנרצח בלינץ' מזוויע, לשריפה שנהרגה בביתה, לעוד ועוד ועוד רבים וטובים כל כך. אני קורא את הסיפורים, ומרגיש שלבי נשבר בקרבי. אלה לא סיפורים מרוחקים על מדינה מרוחקת. זו מדינתי! אלה שגרים עשר דקות מביתינו! יש לכולנו ילדים בגילאים האלה. בימים אלה של חשבון נפש אנחנו חייבים לומר ולקבוע: אי אפשר להמשיך לחיות ככה. מדינת ישראל לא תוכל להמשיך ככה ועדיין לקרוא לעצמה מדינה מתוקנת. אני יודע עד כמה רשויות מתאמצות אבל לא יתכן שאזרחים ואזרחיות במדינת ישראל יקומו משנתם וילכו לעמל יומם, כשהם לא יכולים להיות בטוחים שישובו בשלום לביתם, לא שילדיהם ישובו, הוריהם. לא יתכן שתוחלת החיים של אישה בישראל תיקבע לפי זהותה. לא יתכן שמקום מגוריו של אדם הוא זה שיקבע "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו".

אני מרגיש שהנטייה שלנו להשתמש במילים מקטינות כמו "משפחות פשע", "סכסוכי חמולות", ואפילו "רצח על כבוד המשפחה" – רצח שאין בו לא כבוד ולא משפחה – מקשות עלינו לצאת למלחמה הזו. ולכם אני רוצה לומר זאת לא מלחמה איזוטרית, היא לא בשוליים, מדובר בטרור אזרחי לכל דבר. מדובר בארגונים בסדרי גודל בלתי נתפסים שמתנהלים כמו צבא ושולטים ברשת עניפה של קשרים ומשאבים. טרוריסטים שמחליטים עבור כולנו, כלשון התפילה: "מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ, מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף, מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר". ושיהיה ברור, הטרור הזה מאיים על כולנו. אין ואקום למשילות, אין ואקום לריבונות. בכל מקום שלא נהיה כמדינה וכרשויות – הפשע ישלוט. היום אצל שכני, מחר אצלי. זוהי שעת חירום לאומית!

מאינספור שיחות ומפגשים שקיימתי עם גורמים אני יודע שכולם עוסקים במטרה למלחמת חורמה בטרור הזה. העם בישראל מצפה לראות מעשים. העם בישראל מצפה לראות את כלל הרשויות פועלות יחד ובאפקטיביות למיגור המציאות המחרידה הזאת. כלל ארגוני הביטחון והמודיעין, מערכות המשפט ואכיפת החוק – לרבות הזרועות הכלכליות, וכן, גם השלטון המקומי והחברה האזרחית, הרווחה והחינוך.

מלאכה רבה לפנינו, מלאכה שתצטרך להתחיל בשיח פתוח וכן, ובביסוס אמון בין רשויות ובין קהילות ומגזרים לרשויות. עם רוב העוסקים במלאכה כבר דיברתי ועם חלקם אני עתיד לדבר בימים אלה ממש, מכולם. ביקשתי ואמשיך לדרוש עדכונים שוטפים על ההתקדמות במאבק הבלתי מתפשר הזה. לכולם אני מבהיר: דלתי פתוחה לרווחה. אני וצוותי נרתם בכל דרך אפשרית למאבק הבלתי מתפשר הזה. כי בזאת ניבחן כולנו.

כפי שנאמר "אַל נאחר, בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים", כמו שאומר הפיוט. לסיום, חברות וחברים למקצוע, אני מאחל לכולנו ולכולכם שנת חיים, ביטחון ובריאות. שימרו על עצמכם והקפידו על הכללים ועל הנחיות משרד הבריאות. כתיבה וחתימה טובה ושנת משפט טובה!"

(צילום: עמוס בן גרשום/ לע״מ).

אין תגובות

תגובות לכתבה:

כתיבת תגובה: