השבעת הנשיא הרצוג: תיעוד מקבלת הפנים לנשיא הנכנס ושירת התקווה ברחבת הכנסת

נשיא המדינה הנבחר, יצחק הרצוג, ורעייתו, נכנסו לפני זמן קצר לרחבת הכנסת, בליווי חמישה פרשים ושבעה אופנוענים של משטרת ישראל.

יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי ורעייתו, בליווי מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת גיל סגל, קצין הכנסת ניצב יוסי גריף וראש אגף טקסים ואירועים ליאת שמעוני קוניצקי, קיבלו את פני הנשיא הנבחר יצחק הרצוג ורעייתו ברחבת הכנסת.

קרדיט: דוברות הכנסת.

הפמליות התקדמו על השטיח האדום דרך משמר כבוד של משמר הכנסת, ולאחר מכן משני צדי השטיח האדום נופפו בדגלים והריעו קבוצות בני נוער, אשר בחר הרצוג לשתף באירועי ההשבעה: חברי פרויקט "פותחים עתיד" של הסוכנות היהודית, שמטרתו לסייע לילדים בפיתוח דימוי עצמי חיובי להגיע להישגים בלימודים ולנהל חיים עצמאיים כבוגרים, וכן ילדות וילדים שעלו זה לא מכבר לישראל מכל רחבי תבל.

משמרי הכבוד של משמר הכנסת ושל צה"ל דיגלו את נשקם ותרועות חצוצרה נשמעו, ובתום התרועות 45 נגני תזמורת צה"ל ניגנו את ההמנון הלאומי "התקווה".

הנשיא הנבחר יצחק הרצוג, בליווי יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי, סקר את משמר הכבוד, כאשר ברקע מנגנת תזמורת צה"ל, ובסיום הסקירה הושמעו שלוש תרועות כבוד לנשיא הנבחר.

לאחר מכן, הנשיא הנבחר, בליווי מזכירו הצבאי, תת-אלוף עלא אבו רוקן, הניח את זר מדינת ישראל לרגלי הגלעד לזכר מערכות ישראל שברחבת הכנסת ואחריו הניח יו"ר הכנסת, מלווה בקצין הכנסת, ניצב יוסי גריף, את זר הכנסת לרגלי הגלעד.

יו"ר הכנסת מיקי לוי פתח את הדיון החגיגי להשבעת הנשיא יצחק בוזי הרצוג ואמר: "במדינה למודת מלחמות, משברים ושסעים, מדינה שיש בה מגוון תרבותי, דתי ועדתי כשלנו – מוסד הנשיאות הוא צורך הכרחי. זה הקול המאחד והממלכתי שגורם לכל האזרחים להרגיש חלק."

יו"ר הכנסת פנה לנשיא היוצא ראובן רובי ריבלין, התייחס לתקופת כהותנו של ריבלין ואמר לו: "הבית הזה שהינך מכיר היטב מתפקידיך הקודמים, מצדיע לך היום באהבה, בתום 7 שנים בהן כיהנת כנשיא המדינה.

הייתה זו אחת התקופות המורכבות שידע נשיא כלשהו. עמדת באופן נחוש ואמיץ אל מול תופעות של גזענות ושנאה. לא החרשת ולא נדמת. הצבת בפני החברה הישראלית מראה שהיא לא תמיד אהבה להביט בה. דבריך בנאום השבטים שנשאת מתוך אחריות ודאגה כנה לפילוג ולפיצול שמפרקים אותנו, מהדהדים עד עצם היום הזה.

התמודדת ברגישות ובענייניות עם משבר פוליטי כמוהו לא ידעה מדינת ישראל. ניסית לגשר ועשית רבות, במגבלות החוק והתפקיד, כדי למנוע עוד סבבי בחירות. אין לי ספק שקולך החשוב ימשיך ללוות את החברה הישראלית עוד שנים רבות קדימה."

יו"ר הכנסת פנה לנשיא הנכנס הרצוג ואמר: "אין לי ספק שתצליח לצקת תוכן משלך לתפקיד הסמלי והחשוב הזה, וכי תממש את תפיסת עולמך החברתית, שמבקשת לסייע יותר מכל לחלשים בחברה.

מכובדי הנשיא הנבחר, אתה נכנס לתפקידך בתקופה קשה שבה החברה הישראלית מפוצלת ומפולגת מאי פעם. זהו איום קיומי של ממש על מדינת ישראל. סכנה שגדולה אפילו יותר מהגרעין האיראני. אני תקווה כי דווקא בכוח אישיותך ובנועם הליכותך, במתינותך ובשיח המכבד שאתה ידוע בו, תצליח להוביל לשיח חדש ואחר בחברה הישראלית. שיח ענייני שמבוסס על עובדות והשקפת עולם, אבל כזה שמנוהל מתוך כבוד הדדי."

את דבריו סיים יו"ר הכנסת בברכת כהנים.

הנשיא היוצר רובי ריבלין נשא נאום פרידה במליאת הכנסת בו התייחס לנאום השבטים שנשא בשנה הראשונה לכהונתו ואמר: "שבע שנים הן הרבה זמן ובפרט, שבע השנים האחרונות, שאפשר לקפל לתוכן היסטוריה שלמה. בתחילת כהונתי, נשאתי נאום, שזכה לשם "נאום השבטים". הוא זכה לשמו, בשל חלקו הראשון, בו שיקפתי את המציאות הדמוגרפית והתרבותית המשתנה שבה אנו חיים. ואולם, אילו היו קוראים לנאום על שם חלקו השני, הרי שהנאום הזה היה זוכה לשם, "נאום השותפות", או נאום התקווה – התקווה הישראלית. שכן, בחלקו השני של הנאום, ביקשתי להציע יסודות פרגמטיים לשותפות, במדינה היהודית והדמוקרטית.

שבע השנים שלי כנשיא העשירי, היו במפגש עם הרוב, הדומם לעיתים, של החברה הישראלית. לאורכה ולרוחבה של הארץ, מכל השבטים, מכל קשת הדעות. בתום שבע שנים, אני יכול לומר לכם נבחרי הציבור ומשרתיו, בוודאות: יש חברה ישראלית אחת, ורובה ככולה רוצה ומחויבת להפוך את חזון השותפות בתוכנו – למציאות. בעת הזאת, יותר מתמיד, ממלכתיות ישראלית – היא שותפות ישראלית. והשותפות הזאת- היא עמוד השדרה שלנו. החוסן החברתי, הכלכלי והערכי שלנו.

במשך שבע שנים, פעלתי בכל כוחי לחיזוק השותפות הזאת. בישיבות ובאוניברסיטאות, בקיבוצים, ומושבים, מצפון עד דרום, ביהודה ושומרון ובערים הערביות. בחינוך. בהשכלה הגבוהה. בתעסוקה. בשלטון המקומי. בתרבות ובספורט. לכם, מנהיגות ומנהיגי הציבור אני אומר היום: השבטים השונים בחברה הישראלית- נמצאים כאן כדי להישאר. עלינו להבטיח, תמיד, שבמתח הטבעי בין ממלכה לשבטיות, תהיה זו הממלכה, המדינה, שתגבר תמיד על האוטונומיה התרבותית ועל השבטיות הקהילתית. השאלה היא: מה כל אחד ואחת מאתנו מוכן וחייב לעשות, כדי להבטיח זאת. כדי שייבנה כאן אמון. כדי לאפשר וויכוח בונה – ולא מפרק. מתוך הבנה, שלא נגזר עלינו, אלא, נועדנו, לחיות יחד. אנחנו מוכרחים לתת סיכוי אמיתי, כנה, מחויב לכללי המשחק, לתהליך הזה. כי זה הסיכוי, האופק והעתיד של הילדים והילדות שגדלים כאן."

ריבלין התייחס בדבריו למתח שבין היותה של מדינת ישראל יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית: "מדינה יהודית – היא לא דבר מובן מאליו. מדינה דמוקרטית – היא לא דבר מובן מאליו. ולא תהיה ישראל- אם היא לא תהיה דמוקרטית ויהודית, יהודית ודמוקרטית, בדיבור אחד. המתח הפנימי שמבעבע בנו, בין שלמות העם, לשלמות החברה, לשלמות הארץ, הוא מחלוקת שסופה להתקיים, רק אם לא נתכחש לה. נצליח, רק אם נדע להחזיק במורכבות – ולדחות את הפשטנות, שהיא תמיד מפתה כל כך. נצליח, רק אם נדע להחזיק במתח הזה, למצוא בתוכו את האיזונים והפשרות, רק אז, נוכל לשמור על הנס הזה, שהוא הבית שלנו."

הנשיא היוצר ריבלין פנה לנשיא הנכנס הרצוג ואמר: "כבוד הנשיא האחד עשר, חברי הטוב, יצחק. אני מפקיד בידיך הטובות את העם היקר הזה. העם בישראל, כולו. מי ייתן ותהיה לו לרועה באהבה, בבינה ובדעת. בנאום ההשבעה שלי התפללתי, כי הלוואי ותהיה לי הזכות ללמוד וללמד, הקשבה, שותפות ותקווה. את כל אלה אני מאחל גם לך."

בסיום דבריו אמר ריבלין בהתרגשות רבה: "אזרחיות ואזרחי ישראל, אתם הנשמה היתירה של מדינת ישראל. תודה לכם על הזכות שנתתם בידי, לשרת אתכם כנשיא העשירי של מדינת ישראל. תודה לכם על אינספור רגעים של התרגשות עמוקה. של צחוק ובכי. של אהבה. של חזון ותקווה. תודה לנחמה שלי. שאליה אני מתגעגע בכל יום ויום. תודה לבנות ולבנים שלי. תודה לנכדים ולנכדות שלי. עכשיו אני חוזר להיות, אבא וסבא רק שלכם, בגאווה אדירה.

הייתי בן תשע כשקמה מדינת ישראל. אז, ראיתי את דגל ישראל, כחול ולבן, מונף לראש התורן. בשבילי, מדינת ישראל, לעולם לא תהיה דבר מובן מאליו. יחי נשיאה האחד עשר של מדינת ישראל. תחי מדינת ישראל."

צילום תמונות: נועם קליין ודני שם טוב – דוברות הכנסת.

אין תגובות

תגובות לכתבה:

כתיבת תגובה: